אבטיח עם זנב

המלצה של דורון שנער במגזין השבועי של אתר “עברית”, 9.11.23:

“השירים הקצרים והמעוצבים להפליא של לי רועפים כטיפות של גשם ראשון, נקי להפליא, תחליף מילולי לתערובת תמציות באך וסוכריות קופצות בטעם לימון ופטל, מפיגים מעט את ענן העצבות ותחושת חוסר האונים של אוקטובר, 2023. אף מי ששירה איננה כוס התה שלה/ו, זה זמן טוב לתערובת שרקחה המשוררת בקפסולות מופלאות של אהבה. כן, כמוסות תמצית ילדותה, חייה, ובעיקר אהבה לאהובתה. אלו משובצות געגוע, שמחה, והומור כבוש, נעים ומחויך, ואני אומר זאת לא רק כחקלאי לשעבר  שגידל אבטיחים עם זנב, אלא כקורא שמחייך למקרא חיבור כזה: ‘אהובתי, התגשמות חלומותי,/ יושבת כעת בסלון וצופה/ באמריקן נינג’ה ווריור’. מקסים. מומלץ.”

 

**

המלצה של רן יגיל במדורו ב”סלונט”, 10.1.24

 

בגלל האחֵרים, אבטיח עם זנב, לי עברון

לי עברון (1975), בדומה לקרן אלקלעי-גוט, שעל ספרהּ כתבתי כאן בראש הרשימה, היא ידענית גדולה ורגשית בתחום הספרות, ובמקרה זה גם מתרגמת מחוננת. בגב העטיפה של ספר השירים החדש שלה “אבטיח עם זנב” – איזה שם דאדאיסטי הומוריסטי נחמד – מצוינים ספריה הקודמים, אך דווקא ספר סיפורים שכבש את לִבִּי לפני שנים שהוציאה בהוצאת גוונים בסוף שנות התשיעים של המאה הקודמת “התעוררות”, אינו מצוין בגב העטיפה משום מה.

מדובר בארבעה סיפורים העוסקים בגיבורות צעירות מאוד בתקופה של שנות התיכון ושנות השירות הצבאי, המתעוררות אל החיים ומגלות את האהבה, המין והחברות. יופי של דמויות, שפע של מצבים מקוריים ולשון פרוזה חופשית וזורמת ביותר. אני אוחז בספר הזה עד היום, קורא בו וסבור כי הוא מעולה.

עברון היא פרנקופילית מושבעת, ומושפעת רבות מפרוזה ושירה צרפתית. זהו ספר השירים הרביעי שלה ואין מיומנת ומרגשת כמותה. יש כאן שירי וידוי לֶסְבּוֹ-אֶרוטיים, שירי אהבת נשים ובעיקר אישה ספציפית אחת, ישירים ופשוטים. ממש כמו אלקלעי-גוט היא מנערת חוצנהּ מהידע הרב שיש לה בתחום הספרות כשהיא באה לכתוב שירה שתיגע; או שהיא משתמשת בו במשורה כדי להעיר לנו משהו על החיים עצמם ולהאיר לנו אותם בצורה סוּפֶּר-רגישה. הנה שתי דוגמאות לזה בשירים, ראשית השיר “לחכות, אבל במכונית”:

“בוקר של חסד בעירךְ, / שמש חורפית, / ונולד בי אבּיר: כזה שנהנֶה כל כך / להסיע אותךְ ולחכות לךְ / בַּמכונית האדומה. / וכשחזרתְּ מהקניות / אמרתי לך: מצאתי! / איך אפשר להיות / פֶּנלופֶּה וגם אודיסאוס. / לחכות, אבל במכונית”.

הֵא לכם על קצה המזלג, גם שירת אהבה לֶסְבּוֹ-אֶרוטית חכמה, גם ספרות המערב על קצה המזלג בעידון רב וגם קו דק של הומור. אכן שיר קצרצר מקסים עם אלמנט ספרותי, הנה שיר קצרצר אחֵר קסום עם אלמנט, שפתי, ליגנוויסטי, לשוני-חושני ואישי מאוד. הוא נקרא “שפת אֵם”:

“השפה הפולנית מזכירה לי את אימא. / כשאני זְמֶנְצ’וֹנָה, אני עייפה בעייפותהּ. / כשאני גְווֹדְנָה, רעבים בי כל רַעֲבוֹנֶיהָ. / ויותר מכול היא אצוּרה במילים הרכּוֹת – / מוֹיָה צוּרְקָה, / בִּתִּי”.

עברון היא גם משוררת אהבה יוצאת מן הכלל, בדומה למיכל סנונית המופיעה בחלק השלישי של רצף הרשימות כאן. ידוע ופופולארי במרשתת הוא שיר האהבה הייחודי שלה “גודל האהבה” שהופיע בספרה הקודם “דבר בלתי נראה”, אך שווה ציטוט חוזר גם כאן. הנה:

“לא טוב שתהיה האהבה / גדולה מהחיים / עדיפה אהבה בגודל החיים / שכשיתנשקו האהבה והחיים / אף אחד מהם לא יצטרך להתכופף מאוד / עדיפה אהבה גמישה, / שמתנשמת, מתרחבת, מתכווצת / עם החיים / אהבה שיודעת להיכנס דרך סֶדֶק / כשהדלת סגורה, / או לרבּוץ על המפתן בשקט / בידיעה שהדלת אכן תיפתח, / אהבה שֶׁמַּיִם רבּים לא יכבו / כי היא עצמה מים / מים חיים”.

גם כאן יש לא מעט שירי אהבה יפים, ובכלל, אחוז השירים הנוגעים והטובים בספרון הדק הזה הוא גבוה, וזה מרשים. ובתוך הלשון הכביכול פשוטה שלה אתה חש עד כמה היא משוררת לינגוויסטית המודעת כי המשוררת עושָׂה אהבה בלשון, ככותרת ספרו היפה מן העבר של המשורר אילן שיינפלד “עושים אהבה בלשון”. תוכלו למצוא כאן שירי מגדר קסומים, אבל גם שירי אנטיאגדה ואגדה מודרנית של נשיות מתפרצת פמינינית-פמיניסטית.

אבטיח עם זנב, לי עברון, עורך: יואב גלבוע, עיצוב כריכה ועימוד: סטודיו מֶנְטִיאוֹר, קתרזיס, 50 עמוד, 68 שקלים