ברנאר, זה אני

מאת: דויד פואנקינוס

יום אחד עלה בדעתם של הוריי הרעיון המוזר להביא לעולם ילד: אותי.
אני לא משוכנע שאני מבין את המניעים שלהם. וייתכן שגם הם עצמם לא ידעו אותם. אולי הם הביאו ילד לעולם בעיקר כי כך נוהגים כולם. אני עדיין מרגיש בתוכי את הדהודי השנים הראשונות שלי, שבהן ישבתי במרכז הסלון כמו מין כדור אנושי משונה. הוריי נגעו בי בקצות האצבעות ונישקו אותי בקצות השפתיים. היה בינינו מרחק ביטחון, נדמה היה שהם פוחדים לאהוב אותי. שמא יידבקו במין מחלה שאי אפשר להירפא ממנה. מי יודע? הם עלולים להידבק ברכּוּת שתעורר בהם חשק לילד נוסף.

הספר באתר כתר

מתוך הביקורות

ההומור של פואנקינוס, שמוגש היטב באמצעות המתרגמת הקבועה שלו לי עברון, תמיד יודע לנצח. (דוד רוזנטל, וואלה!, 27.3.2018)