הוואלס האיטי של הצבים

מאת: קתרין פנקול

“אני צריכה לקבל חבילה,” אמרה ז’וֹזֶפין קוֹרטֶס כשניגשה לאשנב בסניף הדואר של רחוב לוֹנשַם, ברובע השישה עשר של פריז.
“מצרפת או מחו”ל?”
“אני לא יודעת.”
“מה השם?”
“ז’וזפין קורטס. ק־ו־ר־ט־ס…”
“הבאת את ההודעה?”
ז’וזפין מסרה את הפתקה הצהובה המבשרת שהגיע דבר דואר.
“תעודת זהות?” ביקשה בנימה יגעה הפקידה, בלונדינית לא טבעית שהצבע בשערה דהוי, ומצמצה בעיניה.
ז’וזפין הוציאה את תעודת הזהות מתיקה והניחה אותה לפני הפקידה, שפתחה בינתיים בשיחה על דיאטת כרוב סגול וצנוניות עם חברתה לעבודה. הפקידה הציצה בתעודה, הרימה פלח ישבן אחד, ואחר כך את משנהו, וקמה מן השרפרף בעודה מגרדת בבטנה.

הספר באתר כתר

עורכת התרגום

תמי בורשטיין

Portfolio Image