העולם שמתחת לשטיח

זוכה פרס גפן 2021

מאת: לי עברון

האור לא דלק. הכפתור הוורוד הוא שזהר בחושך, התרחב, קרא לה — וזה היה כמו ללקק קצפת מעוגה: היא לא יכלה להתאפק. היא הושיטה אצבע ולחצה על הכפתור. נשמע מין צחקוק, ופתאום הרגישה יעל תחושה חזקה של צניחה, כאילו היא במטוס שנוחת. רגע, רצתה להגיד, אני לא מוכנה — אבל היא כבר הייתה במקום אחר לגמרי.

מה הייתם עושים אילו ניתנה לכם אפשרות להיכנס לעולם דמיוני שמורכב מכל הרגשות, המחשבות והחלומות שלכם? זה בדיוק מה שקורה ליעל, ילדה יצירתית, ביישנית ובעלת דמיון עשיר. היא מגלה בעת ביקור אצל דודתה האהובה את העולם שמתחת לשטיח, נסחפת אל מסע הרפתקאות מרהיב ומבינה שרב הנסתר על הגלוי.

העולם שמתחת לשטיח הוא סיפור התבגרות שכתוב ברוח הספרים הקלאסיים. מציאות ובדיה מתערבבות בו בתנופה פיוטית ובעלילה דרמטית ונוגעת ללב. זהו גם סיפור על יחסי אב ובת, על חברות ועל קירבה; ואולי יותר מכול על הכוח של הספרות לגרום לנו להכיר טוב יותר את עצמנו.

לי עברון נכנסת לספרים ויוצאת מהם מאז שהיתה ילדה. היא מתרגמת, סופרת ומשוררת מוערכת, כלת פרס שרת התרבות למתרגמים.

מגיל 9 ומעלה

כריכה רכה, 158 עמודים

איור ועיצוב הכריכה: איתי בקין

עורך הספר: יותם שווימר

עריכת לשון: ניצה פלד

לספר באתר הוצאת טל מאי

ביקורות ועוד:

העולם שמתחת לשטיח
מאת: לי עברון | הוצאת טל מאי | ידיעות ספרים | 2020
ספר נהדר שמתחשק לחבק, ואז להשתרע על השטיח ולשקוע בקריאתו. זוהי אגדה מודרנית עם ניחוח אירופאי, שופעת דברי חכמה ודמיון, על התבגרותה של ילדה בשם יעל. יש לה אח ואחות צעירים ממנה, אמא מורה באוניברסיטה המתפנה לילדים בחופשות בלבד ואבא עו”ד עסוק ורציני. ליעל גם דודה קרובה בשם מארי, אשר גרה לבדה בבית מרווח ליד הים ואצלה הם נוהגים לבלות בחופשים. באחד הביקורים מספרת דודה מארי ליעל על העולם שקיים מתחת לשטיח, שם חיים יצורים שונים ומתרחשות עלילות על פי רצונו (או רצונה) של המזמין. יעל, שמחפשת את עצמה מבחינה אישית וחברתית, ואוהבת מאד את דודתה, מכירה בעולם הדמיוני כמקבילה למציאות, וכאשר היא מקבלת יומן היא מתחילה לכתוב את הסיפורים המתרחשים בו. דרך העולם הדמיוני היא זוכה להיכרות מזווית שונה עם אביה בילדותו, יוצאת להרפתקאות רבות ושבה מלאה בתובנות ומחוברת יותר לעצמה ולסובבים אותה. הסופרת והמשוררת לי עברון מצליחה לפרק ולהרכיב מחדש מציאות לא פשוטה של התבגרות בצל קשיים חברתיים, אב מנוכר ואחים שגוזלים ממנה את תשומת הלב, באופן שובה לב, ומזמינה אותנו להציץ אל כל מה שנהוג לטאטא אל מתחת לשטיח ולעולמה המופלא של הכתיבה עצמה.

שורה לציטוט: “עט כזה הוא כמו שרביט קסמים. הוא כותב רק למי שהוא אוהב”.

מיה מיטב, ויינט, 17.9.2020

 

רוני אלדד

הקול שבחלל הראש

 

כל כך התחשק לה לכתוב אבל היא לא ידעה מה. היא פתחה את המחברת וחלצה את הפקק של העט המיוחד. “הוא כותב רק למי שהוא אוהב”, התנגן באוזניה קולו של אריה, והיא חייכה כאילו מישהו ליטף אותה. פתחה דף חדש וניסתה לכתוב: “היה הייתה ילדה…” לא. “פעם, בארץ רחוקה…” לא. […] היא הניחה את העט על המחברת. אולי הם לא באמת מתאימים לי?

יעל ומשפחתה מבלים את חופשת הקיץ בביתה של דודה מארי, על חוף הים. בין עסקי הקיץ הרגילים, שעות של שעמום, שחייה, משחקים וריבים, הולך ומתרקם במוחה ובמחברתה של יעל סיפור תת-קרקעי, חי ומקביל.

שמו של הספר, “העולם שמתחת לשטיח”, מבשר לקוראיו כי הם עומדים לצלול אל עולם פנטסטי, רחוק ואחר. הוא כאילו לקוח מספרי פנטזיה ומסעות, כמו נרניה או ארץ עוץ. אבל ב”עולם שמתחת לשטיח” הסיפור נותר כמעט לכל אורכו קרוב ומוכר. אף שנוכחים בו יצורים דמיוניים כמו חפציבה הציפור או רצרצון הגמד, ולמרות דמותה מלאת הקסם של דודה מארי, עם הקריאה הולכת ומתחוורת ההבנה שהעולם מתחת לשטיח הוא בעצם העולם התת-עורי. עולם רגשי מורכב ועמוס מחשבות, עלבונות, שמחות וזיכרונות אמיתיים מאוד, שנטועים עמוק בעולם המציאות.

את הקריאה בספר מלווה קול מובחן, קולה של ילדה בעלת נפש, שיודעת להאזין ללב פנימה ולתת לרגשות המתחלפים מקום ושם. יעל הילדה רגישה גם לשינויים דקים שבדקים בפניהם ובקולם של הסובבים אותה, ומתוך הרגישות הזאת היא נעה בעולם, באופן מעורר חיבה והזדהות. לרגעים נראה אולי שהמבט הילדי קצת חורג מגבולותיו והופך למבוגר מדי, אבל גם באלה אין כדי לפגום בדמותה המלאה והנוגעת ללב שנרקמת בעדינות רבה בין הדפים.

קול דק נוסף עובר ב”העולם שמתחת לשטיח”. כתיבתה של עברון היא כתיבה רוויית עבר ושכבות. בהיותה מתרגמת של ספרות קלאסית (ג’יין אוסטן, מארק טוויין, ז’ול ורן) קשה שלא להרגיש שאת ההתרחשויות בסיפור מכתיבה איזו קונבנציה קדומה יותר וקצב אחר ושקול, הרבה פחות תזזיתי מהמצוי. הקול הזה הולם את קולה הפנימי של גיבורת הספר, ומעמיק את היכולת להאמין לה ולהתמסר לדיבור הפנימי שלה המלווה אותו.

אחד הגילויים העזים ביותר בתוך מסע הגדילה וההתבגרות נעוץ בהבנה שישנו “שטיח” שמפריד בין הפנים ובין החוץ. העובדה שלא הכול גלוי ונראה לעין חיצונית, שהמחשבות שלנו לא נשמעות בקול בחלל החדר אלא נותרות בחלל הראש, היא ידיעה נרכשת ומאוחרת, ויש בה משהו מצמית ומרגיע בעת ובעונה אחת. היא מותירה את הילד או הילדה להתמודד לבד עם פרי דמיונם, במקום שבו אפילו להוריהם אין דריסת רגל. אך לכן היא מעניקה להתרחשויות שהוסו ורוסנו גם את החירות להתקיים.

אם נכון להניח שקוראיו של ספר דומים במשהו לגיבוריו, הרי ש”העולם שמתחת לשטיח” עשוי להוות מקום מוכר ויקר עבור ילדים וילדות רבים, שעולמם הפנימי אינטנסיבי ודחוס לפחות כמו זה הגלוי לעין. יעל ועולמה פרושים בפני הקוראים בנדיבות וברגישות רבה והלב יכול להיענות להם בקלות. כך, אט אט נכרתת ברית הבנה דקה בין גיבוריו של הספר לקוראיו.

 

מקור ראשון, 25.9.2020

 

עטרה אופק, “המתלהבת”:
מתחת לשטיח, מאחורי הכריכה ובין השורות, הספר המטלטל הזה הוא מסע הרואי של ילדה נטושה-רגשית להשיב אליה את אהבתו של אביה. כמעט כל ילדה, גם אם אביה מסור ומגונן, מרגישה לפעמים נטושה כשאבא’לה עסוק במשהו אחר; אבל אביה של יעל, שהוא “גבוה ויפה”, אינו רואה את בתו הבכורה באמת, אינו מתעניין בה ואינו מחבק, קולו אינו חם – מה שנקרא אבא גרוע, ואולי נכון יותר לומר, נכה רגשית. והנה, אף שיעל בקושי בת עשר (כנראה), במקום להאשים את אביה המנוכר ולכעוס עליו, כמצופה מילדה בגילה, היא יוצאת למסע אמיץ בזמן כדי להציל את האב-הילד מבדידותו, מייאושו, ולהחזיר לו את האמון באהבה – בתקווה שכך תגאל את שניהם מהחיץ הרגשי המבודד אותם, ואולי גם את המשפחה כולה.

וכל זה קורה ליעל לאו דווקא (או לא רק) מתוך טוב לב או אצילות נפש, כי יעל שלנו אינה פוליאנה, אלא ילדה אנושית (המוכרת לי היטב מזכרונות הילדות שלי עצמי). היא מודעת לכל המגרעות של אביה, אבל מודעת עוד יותר לריחוקה שלה משלֵמוּת (כנראה שָלָב אופייני בהתבגרות אצל ילדות רגישות). כמה נוגע ללב הקטע שמתאר את תגובתה כשאחותה התינוקת מוצאת מרקר סגול, שיעל לקחה בחשאי משולחן העבודה של אביה, ואבא תוהה איך הקטנטונת יכלה להגיע לשולחן: “‘אולי המרקר נפל?’ אמר פתאום קול חסוד וזר של ילדה טובה”. ואחרי שאבא מלטף את שערה של יעל בהיסח הדעת, היא ממהרת לשפשף את ראשה חזק בשירותים כדי “למחוק את הליטוף הזה שהזכיר לה שהיא ילדה זרה, שכל הטוֹבוּת שלה מזויפת, שהיא מסוכנת, והיא בכלל לא ידעה ולא יודעת מתי תפתיע אותה שוב הילדה הזרה הזאת בתוכה”. במלים אחרות, יעל מרגישה שהיא עצמה אינה ראויה באמת לאהבה.

אבל בזכות העולם שמתחת לשטיח – וכל אחד יתרגם את העולם הסמוי הזה איך שהוא רוצה – ובזכות כשרון הכתיבה שלה ודמיונה הפורה, בזכות דודתה החכמה וכן, גם בזכות לבה הטוב, העדין והרגיש, יעל מצליחה להציל את אהבתה שלה; את אהבתה אל עצמה, ומכאן גם אל אביה. בתום מסעה הנועז היא כבר לא חווה את התנהגותו של אביה כמכוונת נגדה (ונגד אחיה, שכן יעל מרגישה שרק את אחותם התינוקת הוא אוהב באמת), ומצליחה לראשונה להבין שהזרות בקולו של אבא, המבט המרוחק והניכור הם פשוט חלק ממי שהוא, “מפני שיש לו עולמות משלו שהוא עובר אליהם”. ממש כמוה. בין השאר, זהו גם ספר על כוחה המרפא של הכתיבה, ויש בו עוד המון הפתעות קטנות ומרהיבות שמדגדגות את הלב ואת בלוטות הדמעות, ממש כמו שספר התבגרות מצוין צריך לעשות. ואיזה כיף שמדף הספרים לנוער התעשר גם בספר המיוחד, האמיץ והנפלא הזה, ואיזה מזל שהעורך יותם שווימר חלם עליו עוד לפני שנכתב, ועודד את לי עברון לכתוב אותו (158 עמ’, לבני 9-15 וגם יותר). באתר “עברית” אפשר לקרוא פרק ראשון ולרכוש עותק דיגיטלי בהנחה נאה. אוצו רוצו.

סקירה של אורלי יעקבי, קבוצת “ספרים?”
העולם שמתחת לשטיח / לי עברון
הוצאת טל-מאי
כילדה קראתי הרבה ספרי הרפתקאות. הן תמיד היו הרפתקאות מקומיות, יומיומיות – סיפורי חבורות שפותרות תעלומות בשכונה, ילדים שמנסים להבין את העולם הבלתי מובן שסביבם. ככה לעיתים קרובות כותבים סיפורי ילדים: תמיד קורה משהו, ההתרחשויות מתגלגלות מאחת לשנייה, יש אקשן, חידה שצריך לפצח, משהו שמושך לקרוא את הפרק הבא. ודאי יש על זה הסברים בחוגים לספרות באקדמיה ובסדנאות הכתיבה, אבל מעולם לא חשבתי על זה עד היום שבספרי הילדים המוכרים לי לא היה כמעט ממד סימבולי, פתח למחשבה והרהור, דבר פשוט שאפשר לראות אותו מתחת לפני השטח באופן קצת יותר מורכב שיהיה מובן מנקודת מבט של ילד.ה.
ולכן כל כך הקסים וריגש אותי הספר של לי עברון “העולם שמתחת לשטיח”, שמגשר בין עולם הילדים לראייה הבוגרת של המציאות, אבל מנגיש אותה חזרה לילדים באופן שמדבר אליהם ומובן להם. ספר שמאפשר גם לילדים מרחב השתהות, נקודת מבט קצת שונה על המציאות, יכולת לשאול שאלות על המובן מאליו שלהם ולהגיע לתובנות חדשות, להתפתח ולגדול. לפתח אמפתיה לאחר ובמקביל גם קבלה והבנה עצמית. ובתוך כך יש לנו גם דמיון, והרפתקאות, והדחף הזה לקרוא עוד פרק ועוד פרק כמו בספרי הילדים האהובים, רצון לגלות מה הלאה ואיך זה יסתיים.
לי עברון היא לא רק סופרת: היא גם משוררת נפלאה ורגישה, שכל שיר חדש שלה שאני קוראת מזקק לי בכמה מילים ספורות חוויות מורכבות חסרות פשר; וגם מתרגמת נהדרת, שיודעת לבטא במילים חדשות בשפה זרה את נקודת המבט של הכותבות.ים בספרי המקור. כל התכונות הללו נוצקו לתוך ספר הילדים הקסום הזה.
הגיבורה שלו היא יעל, ילדה קצת חולמנית ומופנמת, עם נפש רגישה ודמיון מפותח, שלא כל כך בטוחה במקומה בעולם, במשפחה, מול החברים – איך לבטא את עצמה? איך להשמיע את קולה האמיתי, השקט והמהורהר לפעמים? איך לגרום לאחרים לראות אותה באמת ולתת מקום גם לה? יש סיפור מסגרת מובן מאוד ומלא חמלה על אירוע לא נעים מול חברה טובה, על יחסים עם אחיה הגדול והאנרגטי ואחותה הקטנה והמתוקה שכולם עדיין כרוכים סביבה, ובעיקר על יעל עצמה שעומדת מול כל זה ומרגישה לפעמים מושתקת ולא מובנת. ואז היא שומעת סיפור מהדודה שמבינה לליבה, וקונה מחברת יפהפייה שתוכל לכתוב בה סיפורים משלה, וצוללת אל העולם המדומיין שמתחת לשטיח שבו היא הגיבורה של סיפור מעניין שהיא המציאה בעצמה.
מאוד אהבתי שגם מה שקורה מאז קניית המחברת ועד תחילת הסיפור של יעל לא היה חלק ומיידי, בניגוד לסיפורי הילדות שזכורים לי מפעם. כל מי מאיתנו שהתנסה בכתיבה מכיר.ה את החרדה שעולה לפעמים מול דף חלק, את החשש לכתוב כדי לא לקלקל, את חוסר הביטחון אם אני טובה מספיק בשביל ליצור סיפור משלי, עולם משלי. התחושות הללו קיימות גם אצל ילדים מול חוויות שונות. הספר נותן להן מקום, לא משתיק או מבטל אותן במהירות כדי לצלול כבר לחוויה עצמה, כמו שמקובל כל כך בספרים (וגם במציאות) מול פחדים כאלה של ילדים וגם של מבוגרים. בערך שליש מהספר עוסק במרחב ההשתהות הזה של הרצון להתחיל לכתוב מול החשש מכך. הוא עדיין קורה בתוך התרחשויות עם עלילה ממשית, אבל חלק מההתרחשויות הן המחשבות והרגשות והזכרונות של יעל, ובכך הסיפור מאפשר לתת מרחב לעיבוד התחושות הלא נעימות שעלו בה – גם באירוע הנוכחי, ובעיקר בחיבורו לאירועים לא נעימים אחרים מהעבר שבהם היא השתתקה ונאלמה במקום להגיב כפי שהייתה רוצה, ואנו רואים איך התחושות מצטברות ומצטברות בה ובכך מעצימות את הפחד שבהווה. אני חושבת שזו לא רק תובנה חשובה עבור ילדים, שעוזרת להם להבין את עצמם ואת רגשותיהם לאור חוויות אישיות וחברתיות שונות, אלא היא גם נותנת לגיטימציה לתחושות האלה ולהרהור בהן. אנחנו לא חייבים.ות למהר מייד להתרחשות עצמה, אפשר רגע לעצור ולהתבונן.
בסופו של דבר העולם שמתחת לשטיח גם גדוש הרפתקאות, וגם מצחיק ומלא קסם, ויש בו עוצמה ויצירתיות וראיית עולם נפלאה שהיא גם ילדותית וגם מאוד מוכרת לכל מבוגר.ת – עם חיבורים מקסימים בין מושגים מעולם המבוגרים לבין הפרשנות הילדית עליהם, שלעיתים קרובות מסבירה אותם באופן אחר לגמרי מבחינה מנטלית, אבל בכל זאת מבינה את משמעותם ברמה הרגשית. כך שגם ילדים.ות חובבי.ות אקשן והרפתקאות יוכלו ליהנות מהספר מאוד. אבל בכל זאת אני ממליצה עליו במיוחד דווקא לילדים.ות השקטים.ות יותר, שלא מספיק זוכים להישמע ולהיראות כי הם לא תופסים.ות את תשומת הלב כמו אחרים. מגיע להם במיוחד מישהו שיוכל לראות אותם ולהבין לליבם ולליבן כמו שהספר הזה מצליח. ואני, גם כמבוגרת התרגשתי.
– אורלי יעקבי, קבוצת “ספרים?” בפייסבוק, 6.1.2021

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *