“משונה לחשוב שעד ימיה של ג’יין אוסטן נראו כל הסופרות הגדולות לא רק מבעד לעיני המין השני, אלא אך ורק ביחס למין השני.” וירג’יניה וולף, חדר משלה.

אן אליוט בת התשע־עשרה הייתה אמורה להינשא לקפטן פרדריק ונטוורת’, אבל בחרה לנתק את הקשר בהשפעת עצה של חברת משפחה קרובה. כעת, בגיל עשרים ושבע, היא בדרכה להפוך לרווקה זקנה, ואורח חייו הבזבזני של אביה עולה לה באובדן הבית שהתגוררה בו כל חייה. בגילה, היא לא הייתה אמורה להיות עדיין לבדה. היא הייתה אמורה לטפל בילדים משלה ולא באחייניה. והיא בהחלט לא הייתה אמורה לפגוש שוב את קפטן ונטוורת’, שנים אחרי ביטול האירוסים.

המפגש המחודש בין אן ובין קפטן ונטוורת’ מעורר זיכרונות מכאיבים ורגשות קשים מן העבר, לצד ערגה והשתוקקות שאף אחד מהם לא חש מאז. אן עושה כמיטב יכולתה להימנע מחברתו של הקפטן, אבל מתברר שזו משימה בלתי אפשרית. שוב ושוב הם מזדמנים לאותם מקומות, ונאלצים לשאול את עצמם שוב ושוב למה בעצם נפרדו מלכתחילה.

השפעה הוא הרומן האחרון של ג’יין אוסטן, והוא פורסם כחצי שנה לאחר מותה. בניגוד לחלק מספריה האחרים, המבוססים על טיוטות שיצרה בגיל צעיר, נכתב הרומן בשלמותו בשלב מאוחר בחייה ומבקרים רואים בו את ספרה האישי ביותר.