ביקורות ועוד:

התרגום לעברית של לי עברון עושה חסד עם המקור, בעיקר במלאכה הלא־פשוטה של הותרת ההומור העדין, הרגיש והייחודי של ארקל על כנו. אפשר לחוש את הבריטיות, להשתאות מהצמחים המתוארים ברמת פירוט דקדקנית, ולפרקים אף להריח ניחוחות של גן אחרי גשם או שדה של פרחי בר. אבל התבצעו בתרגום שני מהלכים לא־שגרתיים, שמעוררים תמיהה. שניהם קשורים בכינוי Old Herbaceous — בתרגום מילולי פירושו “עשבוני זקן”. זהו הכינוי שילדי הכפר מכנים בו את פינגאר בזקנתו וזה גם שמו המקורי של הספר באנגלית.

בתרגום לעברית הוחלט משום מה לא לעשות שימוש בתרגום הישיר של “עשבוני זקן”, אלא להמציא את הכינוי “פרח תרח”. זה בהחלט כינוי משעשע, אלגנטי מבחינה מילולית והולם את רוח הספר המבודחת והלירית, אבל זו עדיין נטילת עצמאות־יתר, תעוזת תרגום. Old Herbaceous אינו חרוז, אז מהיכן עלה הצורך לכנות את הגיבור בכינוי המכיל חריזה? זאת ועוד, במקור הספר נקרא “Old Herbaceous”, מה שהיה מתבקש לתרגם את שמו כ”עשבוני זקן” או “פרח תרח”, אם רוצים להיצמד לבחירת הכינוי של הגיבור בתרגום לעברית, אבל במקום שתי האפשרויות האלה נבחרה לספר הכותרת “זיכרונותיו של גנן אנגלי”.

נטע אחיטוב, הארץ ספרים, 12.3.22