את רוב זמנה הפנוי העבירה הקטנטונת בין הענפים. כשלא ידעו היכן למצוא אותה, הלכו אל העצים. קודם כול אל עץ האשור הגדול שהתנשא מעל שיפוע הגגון הצפוני, שהיא אהבה לשבת עליו ולחלום בעודה משקיפה על התנועות בחווה, ואחר כך אל התרזה הזקנה שבגינת בית הכומר, מאחורי הגדר הקטנה שאבניה בוהקות. ואחרונים חביבים, ובעיקר בחורף, היו האלונים בגיא שממערב לשדה הסמוך, חלקת מדרון שצמחו בה שלושה עצים, היפים בכל המחוז. הקטנטונת קיננה בין הענפים בכל רגע שהצליחה לגנוב מחיי הכפר המלאים בלימודים, בארוחות ובמיסות, ולעתים הזמינה לשם חברים מסוימים, שהתפעלו מנתיבי העלווה הקלילים שהתקינה לה והעבירו שם כמה וכמה ימים של צחוק ופטפוטים.
אורנה לוי-סיף