“לפני הלילה” מאת מרסל פרוסט, “הממריצים המודרניים” מאת אונורה דה בלזק

“האדון הזה מדיף ריח יין,” אמרה בלחש אישה שכובעה לחך לא אחת את לחיי, וגם לחיי לחכה אותו בבלי דעת.
אני מודה שהוקנטתי.
“לא, גבירתי,” השבתי. “אני מדיף ריח מוזיקה.”
יצאתי והצלחתי ללכת זקוף להפליא, הייתי רגוע וקר כמו אדם שלא העריכו אותו כערכו והוא פורש כדי להותיר את המקטרגים בתחושה שהטרידו אדם בעל תבונה נעלה. כדי להוכיח לגברת הזאת שאינני מסוגל להפריז בשתייה, ושניחוחי אינו אלא תקרית זרה לגמרי למנהגי הרגיל, שקלתי לבקר בתאה של מדאם הדוכסית מ… (נשמור את זהותה בסוד), שהבחנתי בפניה היפים, המוקפים במסגרת של נוצות ותחרה ייחודית כל כך, עד שהתעורר בי דחף עז להתקרב אליה ולבדוק אם התספורת הבלתי נתפסת הזאת אמיתית, או שמא מדובר באשליה אופטית מיוחדת שחוויתי במשך שעות מספר.
“כשאהיה שם,” חשבתי בלבי, “בין האישה החשובה וההדורה הזאת לבין חברתה היהירה, הצדקנית, איש לא יחשוד בי שאני בין שני יינות, וכולם יחשבו שאני ודאי איזה אדם חשוב בין שתי נשים.”

הספר באתר תשע נשמות