קלע הכשף, צל אפל, קסמי קמע
מאת: סבסטיאן דה קסטל
המורים הזקנים לכישוף אוהבים לומר שלקסם יש טעם. כִּשְׁפֵי גחלת צורבים את קצה הלשון כמו תבלין. קסמי נשימה הם מעודנים, כמעט קרירים, כמו עלה מנטה בין השפתיים. חול, משי, דם, ברזל… לכל אחד מהם יש טעם משלו. אשף אמיתי — אחד מאותם מגים שמסוגלים לכשף גם מחוץ לאוֹאָזיס — מכיר את כולם.
אני? לי לא היה מושג מהו טעמם של קסמים גבוהים, ולכן היה מצבי עגום כל כך. טֶנאט עמד רחוק וחיכה לי בין שבעת עמודי השיש שכיתרו את האואזיס של העיר. השמש הייתה מאחוריו והצל המוגדל שלו נמתח לאורך השביל עד אליי. הוא ודאי בחר את המיקום בדיוק כדי ליצור את הרושם הזה. והוא הצליח, כי הפה שלי היה יבש לא פחות מהחול שתחת רגליי, והטעם היחיד בפי היה טעם הבהלה.
עורכת התרגום
נאוה צלר
