קרקס עם שחר

מאת: תומס וולף

היו ימים בתחילת הסתיו — בספטמבר — שהקרקסים הגדולים באו העירה — “האחים רינגלינג”, “קרקס רוֹבּינסוֹן”, ומופעים של בּארנוּם ובֶּיילי, ואני חילקתי את עיתון הבוקר, ובאותם בקרים שהגיע הקרקס הייתי נחפז כמטורף במסלול שלי, בחשכה הקרירה והמרטיטה השוררת ממש לפני עלות השחר, ואחר כך הייתי חוזר הביתה ומקים את אחי מן המיטה.
היינו צועדים במהירות העירה תחת רשרוש עלי ספטמבר, מדברים בקולות מהוסים, נרגשים, ברחובות הקרירים שהאפירו זה עתה באור הראשון, הדומם, עתיר הקסם של היום, אור שאינו מן העולם הזה, ונדמה שלפתע פתאום הוא שב ומגלה את האדמה האדירה מתוך החשכה, והאדמה בוקעת בדממת פסל מפוארת ונוראת הוד, ואתה מביט סביב בשמחה כלא־מאמין, כפי שוודאי עשו האנשים הראשונים על פני האדמה, משום שהמראה הזה הוא אחד הדברים שיזכרו האנשים לנצח בחייהם ויחשבו עליו במותם.

ביקורות ועוד:
“התרגום של לי עברון נפלא — הוא משמר את הלשון החושנית הלולאתית המיוחדת כל כך של וולף” – אילנה ברנשטיין, הארץ ספרים, 26.6.2020

הספר באתר תשע נשמות