מאת: דויד פואנקינוס באותו רגע לא ידעתי עליה דבר. היא עדיין הייתה אישה אחת מתוך שלושה מיליארד נשים: אלמונית בחיי. כן, באותו רגע עוד לא ידעתי את שמה: לואיז. עוד לא ידעתי שהיא מורה בבית הספר הזה כבר שלוש שנים, ושהשנה היא המחנכת של כיתה ג’. לא ידעתי שהיא לומדת משחק, אבל תפרוש מזה בקרוב
מאת: תומס וולף היו ימים בתחילת הסתיו — בספטמבר — שהקרקסים הגדולים באו העירה — “האחים רינגלינג”, “קרקס רוֹבּינסוֹן”, ומופעים של בּארנוּם ובֶּיילי, ואני חילקתי את עיתון הבוקר, ובאותם בקרים שהגיע הקרקס הייתי נחפז כמטורף במסלול שלי, בחשכה הקרירה והמרטיטה השוררת ממש לפני עלות השחר, ואחר כך הייתי חוזר הביתה ומקים את אחי מן המיטה.
מאת: ג’סי סימה קֶלְפּ נוֹלַד בְּמַעֲמַקֵּי הָאוֹקְיָנוֹס. מִגִּיל צָעִיר יָדַע שֶׁהוּא שׁוֹנֶה מִכָּל לִוְיָתָן חַד־שֵׁן אַחֵר. הַחַט שֶׁלּוֹ הָיָה קָצָר מִשֶּׁל הָאֲחֵרִים, טַעֲמוֹ בָּאֹכֶל הָיָה שׁוֹנֶה, וְהוּא לֹא הָיָה שַׂחְיָן כָּל כָּךְ טוֹב. לספר באתר מודן הוצאה לאור
מאת: לארה פרסקוט הדפסנו מאה מילים לדקה ומעולם לא החמצנו הברה. כל אחד משולחנותינו הזהים צויד במכונת כתיבה רוֹיָאל קְוַויֶיט דֶלַקְס ירקרקה, במכשיר טלפון חוגה שחור של וֶסטֶרן אֶלֶקטריק ובערימת פנקסים צהובים. אצבעותינו התעופפו על המקשים. לא חדלנו לתקתק. הפסקנו רק כדי לענות לטלפון או לשאוף מסיגריה. אחדות מאיתנו הצליחו לעשות את שני הדברים בלי
