מאת: דויד פואנקינוס נטלי הייתה מאופקת למדי (מין נשיות שוֵויצרית). את גיל ההתבגרות צלחה בלא פגע ולא סטתה מן השבילים הסלולים. בגיל עשרים נראה לה העתיד מבטיח. היא אהבה לצחוק, היא אהבה לקרוא. בדרך כלל לא התממשו שתי האהבות בעת ובעונה אחת משום שהיא העדיפה סיפורים עצובים. הספר באתר כתר
מאת: כריסטיאן ז’ק המלכה הייתה עירומה. ממרפסת ארמונה סקרה כנראה בפעם האחרונה את בירתה האהובה אלכסנדריה הזוהרת. רוח הערב הקלה לא שיככה את חמתה הבוערת; היא, מלכת מצרים, הארץ האהובה על האלים, הארץ שהייתה נתונה לשליטתה אבל חמקה מבין אצבעותיה, היא – הריבונית היחידה של ארץ עשירה – בודדה וחסרת אונים! הספר באתר כתר
“לפני הלילה” מאת מרסל פרוסט, “הממריצים המודרניים” מאת אונורה דה בלזק “האדון הזה מדיף ריח יין,” אמרה בלחש אישה שכובעה לחך לא אחת את לחיי, וגם לחיי לחכה אותו בבלי דעת. אני מודה שהוקנטתי. “לא, גבירתי,” השבתי. “אני מדיף ריח מוזיקה.” יצאתי והצלחתי ללכת זקוף להפליא, הייתי רגוע וקר כמו אדם שלא העריכו אותו כערכו
מאת: קתרין פנקול “אני צריכה לקבל חבילה,” אמרה ז’וֹזֶפין קוֹרטֶס כשניגשה לאשנב בסניף הדואר של רחוב לוֹנשַם, ברובע השישה עשר של פריז. “מצרפת או מחו”ל?” “אני לא יודעת.” “מה השם?” “ז’וזפין קורטס. ק־ו־ר־ט־ס…” “הבאת את ההודעה?” ז’וזפין מסרה את הפתקה הצהובה המבשרת שהגיע דבר דואר. “תעודת זהות?” ביקשה בנימה יגעה הפקידה, בלונדינית לא טבעית שהצבע
מאת: דויד פואנקינוס כשסיפור מתחיל, יודעים. הבנתי מיד שמשהו קורה. כמובן, לא יכולתי להעלות על דעתי את התהפוכות שעוד יבואו. תחילה חשתי כאב עמום; רגישות בגב התחתון ותו לא. זה מעולם לא קרה לי, אין סיבה לדאגה. זה ודאי מתח שנובע מעומס הדאגות שהצטבר לאחרונה. סצנת הפתיחה התרחשה ביום ראשון אחר הצהריים; אחד מאותם ימי
מאת: דויד פואנקינוס שַׁרלוֹטֶה למדה לקרוא את שמה הפרטי מכתובת על מצבה. היא לא הייתה אפוא שרלוטה הראשונה. קדמה לה דודתה, אחות אמה. שתי האחיות קרובות מאוד, עד ערב אחד בנובמבר 1913. פְרַנְצִיסְקָה ושַׁרְלוֹטֶה שרות יחד, רוקדות, גם צוחקות. לעולם לא באופן מנקר עיניים. יש צניעות בגילויי האושר שלהן. אולי הדבר קשור באישיותו של אביהן.
