מאת: ז’ול ורן בשנת 1872, בבית מספר 7 בסאוויל רוֹאוּ, בֶּרלינגטוֹן גַרדֶנז — הבית שבו מת שֶׁרידֶן ב-1812 — התגורר פִילִיאָס פוֹג הנכבד, שהיה אחד החברים המיוחדים במינם והבולטים ביותר בריפוֹרְם־קְלָאבּ בלונדון, אף על פי שכנראה שם לו למטרה לא לעשות דבר שימשוך תשומת לב. את מקומו של אחד הדוברים הרהוטים ביותר בשבחה של אנגליה

מאת: מוריאל ברברי את רוב זמנה הפנוי העבירה הקטנטונת בין הענפים. כשלא ידעו היכן למצוא אותה, הלכו אל העצים. קודם כול אל עץ האשור הגדול שהתנשא מעל שיפוע הגגון הצפוני, שהיא אהבה לשבת עליו ולחלום בעודה משקיפה על התנועות בחווה, ואחר כך אל התרזה הזקנה שבגינת בית הכומר, מאחורי הגדר הקטנה שאבניה בוהקות. ואחרונים חביבים,

מאת: דויד פואנקינוס יום אחד עלה בדעתם של הוריי הרעיון המוזר להביא לעולם ילד: אותי. אני לא משוכנע שאני מבין את המניעים שלהם. וייתכן שגם הם עצמם לא ידעו אותם. אולי הם הביאו ילד לעולם בעיקר כי כך נוהגים כולם. אני עדיין מרגיש בתוכי את הדהודי השנים הראשונות שלי, שבהן ישבתי במרכז הסלון כמו מין

מאת: קתרין פולאן טוב להיות תמיד בדרך לאלסקה. אבל להגיע לשם — בשביל מה? התיק שלי ארוז. הלילה ירד. יום אחד אני עוזבת את מַנוֹסְק־לֶה־פְּלַטוֹ, מָנוֹס־לֶה־פְּלַטוֹ, חודש פברואר, הבַּרים לא מתרוקנים, עשן ובירה, אני מפליגה לסוף העולם על פני הים הכחול הגדול. אל הצלילוּת והסכנה, אני מפליגה. אני לא רוצה עוד למות משעמום, מבירה, מכדור

מאת: דויד פואנקינוס ב-1971 פרסם הסופר האמריקאי ריצ’רד בראוטיגן את “ההפלה”. מדובר בסיפור אהבה מיוחד למדי בין ספרן לבין אישה צעירה בעלת גוף מרהיב ביופיו. גוף שבמובן מסוים היא הקורבן שלו, כאילו היופי הוא קללה. וידה — זה שמה של הגיבורה — מספרת שגבר נהרג מאחורי ההגה בגללה; הנהג היה מרותק לעוברת האורח, שיפה כמותה

מאת: קונסואלו דה סנט אקזופרי הספר באתר הוצאת כרמל

מאת: פיליפ קלודל אתמול בבוקר קניתי שלושה גברים. גחמה פתאומית. בערב חג המולד. אשתי לא אוהבת תכשיטים. אני אף פעם לא יודע מה לקנות לה. המוכרת ארזה לי אותם. זה לא היה קל. הם התנגדו קצת. מתחת לעץ האשוח הם תפסו מקום רב. לא חיכינו לחצות. למה שלושה. אחד לכל חריץ. מצחיק מאוד. אשתי לא

מאת: סבסטיאן דה קסטל המורים הזקנים לכישוף אוהבים לומר שלקסם יש טעם. כִּשְׁפֵי גחלת צורבים את קצה הלשון כמו תבלין. קסמי נשימה הם מעודנים, כמעט קרירים, כמו עלה מנטה בין השפתיים. חול, משי, דם, ברזל… לכל אחד מהם יש טעם משלו. אשף אמיתי — אחד מאותם מגים שמסוגלים לכשף גם מחוץ לאוֹאָזיס — מכיר את

מאת: עמנואל טוד הספר באתר עם עובד

מאת: סמואל בנשטרית בהתחלה חשבתי שרֶמבּוֹ זה בניין. כי אומרים מגדל רמבו. ואז חבר שלי יֶיֶה סיפר לי שרמבו היה משורר. לא כל כך הבנתי למה נתנו לבניין שלי שם של משורר. יֶיֶה אמר שזה בגלל שהוא היה מפורסם ומת מזמן. שאלתי אותו אם הוא מת אחרי שהוא ראה את הבניין. יֶיֶה אמר שלא, הוא